יעקב נ' סופרבוס בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעתו של התובע להחזר ניכוי בסך 6,500 ₪ שנוכה משכרו האחרון בחודש נובמבר 2010 בגין הפרת התחייבותו לעבוד בנתבעת 24 חודשים לאחר הכשרתו.

העובדות הצריכות לעניין

2.הנתבעת הינה חברת בע"מ העוסקת במתן שירותי תחבורה ציבורית.

3.התובע עבד בנתבעת כנהג אוטובוס החל מיום 10.9.2009 ועד לסיום עבודתו ביום 20.11.2009.

4.לאחר סיום עבודת התובע, ניכתה הנתבעת משכרו האחרון סך 6,500 ₪ וזאת מכוח סעיפים 7 ו-16 להסכם העסקתו:

בסעיף 3א להסכם נקבע כי "החברה תממן בעצמה ועל חשבונה את עלות הכשרת המועמד לתפקיד נהג אוטובוס בעלות של כ- 6,500 ש"ח...".

בסעיף 4 ד להסכם נקבע כי "המועמד מצהיר ומאשר כי ידוע לו שהחברה משקיעה מאמצים וכספים רבים לצורך הכשרתו וכי הוא מתחייב לעבוד בחברה לאחר שיוכשר לתפקידו לתקופה של שנתיים ימים לפחות...".

בסעיף 5 להסכם נקבע כי "המועמד מתחייב, כי במידה ויסרב להיות מועסק בחברה ו/או אם תופסק מסיבה כלשהי העסקתו בחברה בטרם חלפו 9 חודשים מתחילת העסקתו לפי הסכם ההעסקה, ישיב לחברה בתוך 14 ימים את הסך שהושקע בהכשרתו בסך של כ- 10,000 ₪....".

5.בתביעתו, תבע התובע השבת הסכום שנוכה משכרו (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול ש' 3).

טענות הצדדים

6.לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו בשורות הנתבעת לאחר שהתלונן בפני מנהלי הנתבעת על אי תקינות האוטובוסים. לטענתו, "אורית פיטרה אותי, אמרתי לה שאני רוצה רכב אחר, היא אמרה שאין לה רכב אחר לתת לי, אם אתה לא רוצה אל תעבוד (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 1). בנסיבות אלה טוען התובע אין תוקף להוראות הסכם העסקתו שכן הנתבעת לא איפשרה לתובע להשלים את תקופת העסקה עליה התחייב בהסכם העסקתו. עוד טען התובע (טענה, שככל הנראה, נזנחה בסיכומיו) כי החתמתו על הסכם ההכשרה הוא הסכם מפלה ולא לטובת העובד (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 28).

7.הנתבעת טוענת, כי התובע עבר קורס חיצוני לצורך קבלת רשיון כנהג אוטובוס על חשבון הנתבעת וכאשר הפר את חוזה העבודה והתפטר מעבודתו כעבור 3 חודשים חודשים בלבד זכאית היתה הנתבעת לנכות משכרו האחרון את הפיצוי המוסכם שעוגן בחוזה ההעסקה. הנתבעת מכחישה בתוקף את טענת התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו. לטענתה, התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו מבלי ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת כדין על התפטרותו.

עוד מוסיפה הנתבעת, כי היא ניכתה משכר התובע רק 6,500 ₪ הגם שעלות הכשרתו עמדה על 10,000 ₪ (שכן לאחר קבלת הרישיון עבר התובע הכשרה פנימית נוספת) וכן לא קיזזה את השווי הכספי של 3 ימי הודעה מוקדמת שהתובע לא נתן, כאשר לאחר הקיזוז נשאר התובע חייב לנתבעת סכום בסך 3,030 ₪ בגינו פתחה הנתבעת בהליכי הוצל"פ כנגד התובע.

דיון והכרעה

8.מטעם התביעה העיד לפנינו התובע עצמו, בחקירה ראשית ונגדית. מטעם הנתבעת העידו מר אייל ווקס, מנכ"ל הנתבעת ומר הרצל בדוסה סמנכ"ל הכספים בנתבעת.

9.לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את חומר הראיות החלטתי לדחות את התביעה. להלן אפרט נימוקי החלטתי.

השבת הפיצוי המוסכם שנוכה משכרו של התובע

10.נקודת המוצא המשפטית היא, כי ככלל, בתי הדין לעבודה נותנים תוקף לתנאים אשר נקבעו בחוזה העבודה האישי וזאת מכח עקרון חופש החוזים. אולם למותר לציין, כי על חופש החוזים מוטלים הגבלות, הן מכוח הדין הכללי והן מכוח דיני העבודה, זאת במקרים שבהם תנאי הכלול בחוזה העבודה נוגד הוראות חקיקה או את תקנת הציבור (ע"ע 292/99 עמיחי נ' חברת יוסי גולדהמר בע"מ, פד"ע ל"ה, 204, 216 תש"ס – 2000.

11.בפרשת עמיחי נדון מקרה בו עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק וכתנאי להשתתפותו בקורס חתם על כתב התחייבות לפיו במידה ויעזוב את העבודה לא יתחרה במעסיק במשך שנים עשר חודשים. הנשיא אדלר הסביר, כי כאשר עובד נשלח לקורס על חשבון המעסיק והעובד עוזב את מקום העבודה במהלך הקורס או זמן קצר לאחר מכן, יכול המעסיק להתנות את השתתפות העובד בקורס, בכך שהעובד ישיב למעסיק את עלות הקורס ושכר העבודה ששולם לעובד בזמן השתתפות הקורס, בכפוף למבחן הסבירות (פרשת עמיחי, עמ' 217).